תקציר
הכלכלה החדשה, המובלת על ידי משפיעני רשת ויוצרי תוכן, שוברת את המוסכמות המסורתיות של דיני המס. במציאות שבה החיים הפרטיים הם ה"מוצר", והבית הוא ה"אולפן", הגבול בין הוצאה פרטית (שאינה מוכרת) לבין תשומה עסקית (המוכרת לניכוי מע"מ) הופך למטושטש ומורכב. מאמר זה מנתח את האתגרים המיסויים הייחודיים של העידן הדיגיטלי.
המאמר בוחן סוגיות מרכזיות המעסיקות כל יוטיובר, טיקטוקר או אינסטגרמר: החל ממיסוי עסקאות ברטר (הנפוצות מאוד בענף ומחייבות הוצאת חשבוניות הדדיות), דרך שאלת המידתיות בניכוי הוצאות על ביגוד, איפור ועיצוב הבית המשמשים לצילומים, ועד להכרה בתשומות שנועדו לבניית "מותג אישי" ללא עסקה קונקרטית מיידית.
הניתוח המשפטי מציע פרשנות גמישה ומתקדמת למונח "לצורכי עסק", תוך שימוש בתקנה 18 המאפשרת ניכוי יחסי (25% או 67%) בהוצאות מעורבות. המסר ברור: על רשות המסים להתאים את הכלים הישנים למציאות שבה המרחב האישי הוא זירת העבודה, ולהכיר בכך שעבור משפיענים, גם הקפה של הבוקר הוא לעיתים חלק מתהליך הייצור העסקי.



