האם רכב עבודה יוקרתי הוא "רכב פרטי" לעניין מע"מ: מאמר בכלכליסט

עוסק אינו רשאי לנכות מע"מ על רכישה או יבוא של "רכב פרטי", לפי תקנה 14 לתקנות מע"מ. באוקטובר 2024 פרסמה רשות המסים נייר עמדה 01/2024, שלפיו רכב "האמר" חשמלי דומה לרכבים שבתוספת לתקנות ולכן הוא רכב פרטי. במאמר בכלכליסט מפברואר 2026 טוענים עו"ד (רו"ח) שלומי ואקנין ועו"ד אהוד (אודי) אסא שהסיווג אינו נשען על לשון התקנות ועל מבחנים מקצועיים.

לפי המאמר, התקנה קובעת חזקה חלוטה שרכב פרטי אינו משמש לעסק, למעט רשימה מצומצמת של עוסקים בתקנה 14(ב). בתי המשפט פירשו אותה בדווקנות ודחו ערעורים של עוסקים שהשתמשו ברכב לצורכי העסק בלבד, והכותבים מפנים, בין היתר, לע"ש 2296/95 שידורי קשת. לטענתם, אותה דווקנות צריכה לחול גם על רשות המסים.

להגדרה שני חלקים. הראשון מפנה לסוגי הרכב בתקנות התעבורה, עד 3,500 ק"ג, אבל משרד התחבורה עבר לסיווג האירופי כבר ב-2005 וההגדרה לא תוקנה. השני הוא תוספת שנוספה ב-1997 ועודכנה לאחרונה ב-2003, ולפיה רכב שכלול בה או "דומה לו במהותו או זהה לו" הוא רכב פרטי גם מעל 3,500 ק"ג.

נייר העמדה נימק את הסיווג ברמת האבזור והנוחות ובשיווק הרכב לבילוי. לפי הכותבים, הוא לא נשען על סיווג המכס, על מבחנים הנדסיים או על סוג רישיון הנהיגה הנדרש, ונראה שהמחיר והמראה החיצוני הם שהכריעו. הם מוסיפים שהנייר פוגע במי שרכש רכב כזה לפני פרסומו, ושמאז פורסמו גם הנחיות פנימיות שמחילות את ההגדרה על רכבים כבדים נוספים. עוסקים מגלים זאת רק בביקורת, כשמוציאים להם שומה.

הכותבים מציעים לעדכן את התקנות ואת רשימת הרכבים שבתוספת כך שישקפו את שוק הרכב ואת שיטת הסיווג הנוכחית, במקום לקבוע סיווג בנייר עמדה. לפי המאמר, משרדם פועל בשם בעלי רכבים כדי שהסוגיה תתברר בערכאות.